קיבלנו טייק של Chandler שבו הכל ישב. הפנים היו נכונות. ההבעה הייתה במקום. השורה We’re not. נאמרה בדיוק בשיא הלחץ הנכון, הטיימינג הקומי עבד, ותגובת הקהל נחתה איפה שצריך. האנרגיה הייתה שלו.
הקול לא היה זהה לחלוטין. בהערכה שלנו, בערך 98%.
היה מפתה לרנדר שוב בשביל השניים שנשארו. לא עשינו את זה.
הסיבה איננה שהקול לא חשוב. הסיבה היא ש-generation נוסף לא משפר משתנה אחד בבידוד. הוא מייצר טייק חדש, וההבעה, הטיימינג, הפנים והביצוע משתנים איתו. היינו יכולים לקבל קול טוב יותר ולאבד את הרגע שבגללו הטייק הזה עבד מלכתחילה.
כשהצופה מקבל את הדמות, וכשהביצוע כמכלול יושב נכון, שיפור קטן במשתנה אחד לא בהכרח מצדיק את הסיכון.
98% אינו סף. הוא מה שהיה לנו באותו טייק. ההחלטה לא הייתה על המספר, היא הייתה על מה שאפשר לאבד בדרך לשפר אותו.