רוב השוטים היקרים בזמן אינם אלה שנכשלו לגמרי. אלה השוטים של 85% - מספיק טובים כדי שלא נרצה לוותר עליהם, ומספיק שבורים כדי שנמשיך לגעת בהם.
ההחלטה החשובה היא לא אם השוט מושלם. היא אם הבעיה שלו מקומית, או שהבסיס שעליו הוא בנוי כבר לא נכון.
לפני שמחליטים, צופים בו בתוך העריכה
שוט יכול להיראות מעט מוזר כשהוא עומד לבד ולהיות מצוין בתוך הרצף. ולהפך: פריים יפה יכול להרוס קצב, בדיחה או מעבר כשהוא נכנס לסצנה.
לכן הבדיקה הראשונה היא לא zoom על הידיים. היא playback עם השוט שלפניו ואחריו.
מתקנים כשאפשר לבודד את הבעיה
הבעיה מקומית
אודיו, צבע, crop, timing, כתוביות או פריים נקודתי - דברים שאפשר לשנות בלי לבנות מחדש את משמעות השוט.
הכוונה כבר עובדת
הדמות עושה את הדבר הנכון, הרגש יושב והצופה מבין מה קרה. במצב כזה regeneration עלול לפתוח יותר משתנים ממה שהוא סוגר.
החיבור לרצף טוב
אם הכניסה והיציאה מהשוט עובדות, יש כבר ערך אמיתי לשמור - גם אם יש פרט שלא אוהבים.
מייצרים מחדש כשמשהו מבני נשבר
הזהות או הגוף נשברו
אם הדמות כבר לא אותה דמות, או שהאנטומיה מושכת את כל תשומת הלב, תיקון קוסמטי בדרך כלל רק מסתיר שבר עמוק יותר.
הפעולה לא ברורה
אם הצופה צריך לנחש מה קרה, אין הרבה ערך בללטש את הפרטים מסביב.
הקומפוזיציה מספרת משהו אחר
כשזווית, מבט או תנועה משנים את הכוונה של הסצנה, הבעיה כבר אינה polish. צריך לחזור לשוט עם כוונה מדויקת יותר.
ארבע שאלות לפני generation נוסף
- מה בדיוק נשבר?אם אי אפשר לנסח את הבעיה במשפט אחד, מוקדם מדי לפתוח ניסיון חדש.
- האם אפשר לתקן רק את השכבה הזאת?מתחילים בתיקון הקטן ביותר ששומר על מה שכבר עובד.
- מה אני מסכן אם אני מייצר מחדש?דמות, timing, קומפוזיציה ורגע משחק טוב אינם מובנים מאליהם.
- אם מייצרים מחדש - מה משתנה בהוראה?לא מבקשים עוד כרטיס בהגרלה. משנים כוונה, reference או constraint כדי לפתור את השבר.